רילוקיישן ונוודים

דיוידשילד חברה לביטוח בע"מ היא המבטחת שמאחורי פוליסות ביטוח הנסיעות של פספורטכארד — פספורטכארד היא הסוכנות והמותג. לצד ביטוח הנסיעות קיים מוצר אחר — PassportCard Relocation, בשיתוף דיוידשילד: ביטוח בריאות פרטי בינלאומי לרילוקיישן ולחיים בחו"ל, שבנוי לשנים ולא לימי חופשה, עם אותו מודל של כרטיס שמשלם במקום. פוליסת נסיעות מוגבלת ל-30 עד 365 יום לפי גיל והרחבות (נכון לתעריפון נובמבר 2025), ולכן במעבר אמיתי לחו"ל היא מפסיקה להיות הכלי הנכון. תמחור הרילוקיישן אישי — לפי גיל, מצב רפואי, מדינה והרכב משפחה.

בפורטוגל יש מערכת בריאות ציבורית (SNS) שכל תושב חוקי זכאי לה — אבל בין הוויזה לרישום עוברים חודשים: לוויזת D7/D8 צריך ביטוח של לפחות €30,000, ואחרי ההגעה נרשמים ב-Centro de Saúde עם אישור השהייה, NIF וכתובת. הבעיה האמיתית היא ההמתנה: בסוף 2025 היו כ-1.56 מיליון תושבים ללא רופא משפחה קבוע (SNS Transparência), ולכן רוב הישראלים משלבים את ה-SNS עם ביטוח פרטי מקומי (Médis, Multicare, Allianz) או ביטוח רילוקיישן ישראלי.

בארה"ב אין קופת חולים: ביקור במיון עולה בדרך כלל אלפי דולרים בלי ביטוח, ופרמיה משפחתית דרך מעסיק כבר הגיעה ל-$26,993 בשנה (KFF, 2025). ביטוח נסיעות ישראלי מכסה רק חירום ולזמן מוגבל, ולכן ברילוקיישן בוחרים אחד משלושה: ביטוח המעסיק, פוליסה ב-ACA Marketplace, או ביטוח בריאות בינלאומי (כמו PassportCard Relocation). סטודנטים ב-F-1/J-1 צריכים לעמוד בנוסף גם בדרישות האוניברסיטה והוויזה.

בקפריסין יש מערכת בריאות ציבורית, GESY, שעובדים ותושבים חוקיים עם אישור שהייה זכאים לה תמורת 2.65% מההכנסה (עצמאים 4%). מי שמגיע בלי היתר עבודה — למשל בוויזת נוודים דיגיטליים — חייב ביטוח פרטי שמכסה אשפוז וטיפול אמבולטורי, וביטוח מקומי כזה מתחיל בדרך כלל בכמה עשרות אירו לחודש (2026). והיתרון הגדול: טיסה של 50–65 דקות לנתב"ג, שהופכת ביטוח שמכסה גם בישראל לחלק מהתוכנית.

כל עוד אתם תושבי ישראל אתם משלמים ביטוח לאומי גם מחו"ל (מינימום ₪266 לחודש ב-2026) — ובתמורה שומרים על קופת החולים בביקורים ובחזרה. מי שמפסיק לשלם או שוהה בחו"ל שנתיים ומעלה מאבד את הזכאות, ובחזרה ממתין עד 6 חודשים (או פודה את ההמתנה ב-₪16,860). וחשוב לא פחות: קופת החולים לא מכסה אתכם בחו"ל — לשם צריך ביטוח בריאות בינלאומי.