גיאורגיה נותנת לישראלים שנה שלמה בלי ויזה. פוליסת הנסיעות נגמרת באמצע

המדינה היחידה שלא תבקש מכם כלום

ברוב היעדים של רילוקיישן יש רגע שבו מישהו דורש מכם מסמך. בגרמניה לא פותחים חשבון בלי אישור ביטוח, באיטליה לא מקבלים קוד מיסוי בלי להירשם, בקנדה מחכים לכרטיס המחוזי. גיאורגיה היא בדיוק ההפך, ובזה כל הקסם שלה: לפי העמוד הרשמי של שגרירות גיאורגיה בישראל, ישראלים נכנסים בלי ויזה ל"שנה מלאה אחת" — "Israeli citizens may Enter Georgia without Visa for 1 (One) Full Year" — ובתנאי הכניסה לא מופיעה שום דרישת ביטוח.

אין בקשה, אין טופס, אין פקיד. נוחתים בטביליסי עם דרכון, מקבלים חותמת, ותוך שבוע יש דירה בוורה ותוכנית לשנה. וכאן בדיוק נוצרת הבעיה: במדינות שדורשות מסמכים, הבירוקרטיה בעצם מכריחה אנשים לסדר ביטוח. בגיאורגיה אף אחד לא יכריח אתכם, ולכן זה נופל עליכם.

מה שאומרים לכם בקבלה של המרפאה

לגיאורגיה יש תוכנית בריאות ממשלתית אמיתית, והיא לא רעה. מה שחשוב להבין זה למי היא שייכת. לפי הפרסום הרשמי על התוכנית, היא נועדה לאוכלוסיית גיאורגיה — אזרחים, ובאותה מידה גם חסרי אזרחות בעלי סטטוס מוכר, פליטים, בעלי סטטוס הומניטרי ומבקשי מחסה רשומים.

הפרט המעשי מופיע בהוראות ההרשמה: כדי לקבל שירותים אמבולטוריים צריך להירשם במרפאה ראשונית שמשתתפת בתוכנית, ולהציג "valid identification document issued by the Georgian authorities" — מסמך זיהוי תקף שהוצא על ידי הרשויות בגיאורגיה. דרכון ישראלי הוא לא זה. ישראלי שגר בבטומי כבר חצי שנה על החותמת של שדה התעופה מגיע לקבלה ומגלה שהוא לא ברשימה — לא בגלל סירוב, אלא בגלל שמעולם לא נפתח לו תיק.

ואפילו מי שכן בתוכנית לא מקבל כיסוי מלא. בחבילה הסטנדרטית, ניתוחים מתוכננים ממומנים ב-70% עם תקרה שנתית של 15,000 לארי, וביקור אצל רופא מקצועי (קרדיולוג, נוירולוג, גינקולוג) ממומן ב-70%. מי שמכוסה שם עדיין מוציא כסף מהכיס בכל ניתוח.

הכרטיס לטביליסי כבר קנוי? ספרו לנו בוואטסאפ לכמה זמן אתם הולכים בפועל (ולא מה כתוב בכרטיס החזרה), מי טס איתכם, מה הגיל, ואם יש מצב רפואי או תרופה שלוקחים כל יום. נעבור איתכם על ההבדל בין פוליסת נסיעות ארוכה ובין ביטוח בריאות בינלאומי, ומה כל אחת מהן עושה כשצריך אותה.

365 מול 180 — החשבון שכולם מפספסים

זה המספר שהופך את גיאורגיה למקרה מיוחד. המדינה מאשרת לכם שנה. פוליסת ביטוח נסיעות לא נמתחת לשנה.

לפי התעריפון של פספורטכארד (נובמבר 2025), תקרת הימים לנסיעה היא עד 180 יום בגילאי 19–60, עד 90 יום בגילאי 0–18 ו-61–75, ועד 30 יום בגילאי 76–84. כלומר מי שלוקח את כל מה שגיאורגיה מציעה לו מכוסה, במקרה הטוב, בחצי הראשון. החצי השני הוא בדיוק החלק שבו החיים כבר נראים כמו חיים: יש שכירות, יש שגרה, הילדים התחילו בגן, ומישהו כבר שבר יד.

ופה הדרכים נפרדות. למי שיוצא לשלושה או ארבעה חודשים לנסות את טביליסי עם מחשב עבודה — פוליסת נסיעות נכתבה בשבילו, והשאלה האמיתית היא מה היא כוללת בהרחבות ולא כמה היא נמשכת. למי שעובר, גם אם הוא עדיין לא קורא לזה ככה, ומתכוון להישאר שנה ומעלה — פוליסת נסיעות היא כלי שנגמר באמצע, וכאן נכנס ביטוח בריאות בינלאומי לרילוקיישן, שתפקידו להחליף את קופת החולים ולא את ביטוח החופשה.

היתר שהייה: מה הוא כן פותר

אחרי השנה הראשונה, או כשרוצים מספר מיסוי ועסק מקומי, מגיעים לרשות פיתוח השירות הציבורי. היא מנפיקה היתרי שהייה לעבודה, ללימודים, לאיחוד משפחות, למשקיעים ולעובדי הייטק, לפי סולם אגרות ברור: 300 לארי להנפקה בתוך 30 יום, 450 לארי בתוך 20 יום, 600 לארי בתוך 10 ימים. להיתר ההייטק יש סולם נפרד ויקר יותר, שמתחיל ב-500 לארי.

מה שהעמוד הרשמי לא מבקש זה ביטוח בריאות. אין שם שורה כזאת ברשימת המסמכים. ההיתר פותר את חוקיות השהייה — מי שתכנן להישאר שלוש שנים לא ישב על חותמת של תייר — אבל הוא לא מנפיק לכם כיסוי רפואי, והשאלה אם הוא פותח דלת לתוכנית הציבורית תלויה בסוג ההיתר ובסטטוס, וכדאי לבדוק אותה לגופה ולא להסתמך על מה שכתוב בקבוצה בפייסבוק.

שתי שאלות שעולות אצל כולם, בדרך כלל מאוחר מדי

הראשונה נולדת מהמרחק הקטן: הטיסה מתל אביב לטביליסי קצרה, ולכן הרבה אנשים מתכננים לחזור לארץ לטיפולים — זה לפעמים הגיוני, אבל זה אומר שצריך לבדוק איך אתם מכוסים בביקורים בישראל, ומה קורה אם הדבר שקרה לכם לא מחכה לטיסה הבאה. השנייה: הזכויות שלכם בקופה בארץ נשמרות דרך תשלומי ביטוח לאומי, אבל הן לא כיסוי בגיאורגיה — הן מה שמחכה לכם בחזרה.

ומי שבא לגיאורגיה בשביל ההרים — סוואנטי, קזבגי, מסטיה — שיקרא פעם אחת מה הפוליסה שלו אומרת על טיולי שטח וגובה. את החלק הזה פירקנו בכתבה על ביטוח לטרק בגובה, והוא לא תמיד כלול כברירת מחדל.

הנוחות הזאת גובה מחיר קטן

דווקא בגלל שגיאורגיה לא מבקשת מכם כלום, היא המדינה שבה הכי קל לנחות בלי לדעת מה קורה אם. שאר המדינות שאנחנו מכסים יושבות בעמוד הרילוקיישן, ומי שהתאריכים שלו כבר סגורים יכול להתחיל מכאן.

הדבר האחד שאי אפשר לענות עליו מהמסך הוא מתי השהייה שלכם מפסיקה להיות נסיעה ומתחילה להיות מעבר. זה תלוי בכמה זמן, בגיל, ובמה שמצורף לכם מהבית מבחינה רפואית. תגידו לנו את שלושת אלה בשיחה אחת, ונסמן לכם איפה עובר הקו.