עוברים לפנמה? ההיתר שתקבלו לא פותח לכם רופא — רק העבודה פותחת

השורה שחוזרת בכל דף דרישות

כשמתחילים לקרוא את דפי הדרישות של רשות ההגירה הפנמית, קשה לא לשים לב למשהו. היתר פנסיונר, היתר רנטייר, ויזת עובד מרוחק, ההיתר הארעי לאזרחי מדינות שיש להן יחסים אמיצים עם פנמה — דפים שונים, מסלולים שונים, ובכולם מופיע אותו סעיף: Certificado de Salud, תעודת בריאות.

וזה לא ביטוח. זה מכתב מרופא על מצב הבריאות שלכם, מסמך שמוכיח לפנמה שאתם בסדר — לא מסמך שמשלם למישהו אם לא תהיו בסדר. ההבדל הזה נראה טכני עד הרגע שבו נכנסים למיון בפנמה סיטי.

המספרים בדפים האלה, אגב, קונקרטיים למדי. היתר פנסיונר דורש פנסיה לכל החיים של 1,000 בלבואה בחודש ועוד 250 לכל תלוי, ומי שקנה נכס מעל 100 אלף בלבואה יורד ל-750; הוא מונפק לתקופה בלתי מוגדרת ולא דורש הארכה. היתר רנטייר דורש 850 בלבואה בחודש שמגיעים אך ורק מריבית על פיקדון בבנק הלאומי של פנמה או בקופת החיסכון, סגור לחמש שנים. על בריאות — לא מילה.

רילוקיישן לפנמה: מי בכלל נכנס ל-CSS

בפנמה אין "קופת חולים" שנרשמים אליה לפי כתובת. יש ה-Caja de Seguro Social — גוף אחד שגובה דמי ביטוח מהשכר ומפעיל בעצמו מרפאות ובתי חולים. ובחוק 462, שפורסם בעיתון הרשמי ב-18.3.2025 ותיקן את החוק הארגוני של הקרן, סעיף 77 אומר מי נכנס: חייבים להשתתף בקרן כל העובדים, מקומיים או זרים, שנותנים שירותים בתוך פנמה.

כלומר לא התושבות קובעת, אלא העבודה. ישראלי שנחתם אצל מעסיק פנמי נכנס — ואצלו החובה כוללת את שלושת הענפים: מחלה ולידה, נכות־זקנה־שאירים, וסיכוני עבודה. ישראלי שמגיע עם היתר על שם פיקדון, נכס או פנסיה, ובלי מעסיק מקומי, פשוט לא מופיע באותו סעיף.

לא בטוחים באיזה צד של סעיף 77 אתם נופלים? שלחו לנו בוואטסאפ את מסלול ההיתר ומי מחתים לכם את השכר — זה מה שקובע מה צריך לסגור כאן ומה ייסגר שם.

8.5 אחוז: החצי שאף אחד לא מסמן במקומכם

רוב הישראלים שמגיעים לפנמה לא נחתמים אצל מעסיק פנמי. הם עצמאים, יזמים, אנשי הייטק שממשיכים לעבוד מול לקוחות בחו"ל — ולהם סעיף 77 עושה משהו מעניין.

הוא ממשיך ומפצל: לעובד עצמאי החובה מצטמצמת לענף נכות, זקנה ושאירים, הוא רשאי להצטרף מרצון לענף מחלה ולידה, ואין לו כיסוי של ענף סיכוני עבודה. סעיף 83 בנוסח המתוקן נותן לזה מספרים: 9.36 אחוז מההכנסה המבוטחת לפנסיה, שזו חובה — ולענף מחלה ולידה 8.5 אחוז על ההכנסה שהעצמאי מצהיר עליה בהתנדבות, שלא תפחת מ-800 בלבואה בחודש.

שימו לב מה החוק בנה כאן. הפנסיה שלכם מסודרת בכוח, והרופא נשאר שאלה פתוחה שתלויה בטופס שתמלאו או לא תמלאו. 8.5 אחוז על רצפה של 800 בלבואה הם בסביבות 68 בלבואה לחודש — סכום שאפשר לפספס בקלות בין ההוצאות של חודש ראשון במדינה חדשה.

ובכלל, אם אתם עצמאים שמגיעים לכמה שנים, כדאי להסתכל גם על הצד הישראלי של החשבון: מה קורה לביטוח הלאומי ולקופה כשעוזבים הוא חלק מאותה החלטה, לא נספח לה.

הוויזה האחת שבה פנמה כן מבקשת פוליסה

בדף הדרישות של ויזת השהייה הקצרה כעובד מרוחק — PM18, ויזת הנוודים הדיגיטליים — מופיע סעיף 9 שאין כמותו בשאר הדפים: העתק של פוליסת ביטוח רפואי של המבקש, שעליה לשמור על כיסוי בשטח המדינה ולהיות בתוקף לתקופת השהייה. העמוד הרשמי של ProPanamá חוזר על אותה דרישה ומוסיף בסוגריים שהכוונה לפוליסה בינלאומית.

סביב הסעיף הזה יש עולם של דרישות: הכנסה ממקור חוץ של לא פחות מ-36,000 בלבואה בשנה, מכתב חברה על נייר לוגו שמפרט תפקיד והכנסה חודשית שלא תפחת מ-3,000, הצהרה בשבועה שלא תקבלו הצעת עבודה או שירות בפנמה, 250 בלבואה לרשות ההגירה וכרטיס ב-50. הוויזה עצמה — תשעה חודשים, עם הארכה אחת לאותה תקופה.

חברו את זה: פנמה מבקשת כיסוי רציף לתקופה שיכולה להגיע לשנה וחצי. פוליסת נסיעות לא בנויה לזה — לפי התעריפון של פספורטכארד, נסיעה בגילאי 19–60 מוגבלת ל-180 יום. ביטוח בריאות בינלאומי לרילוקיישן הוא מה שמחזיק טווח כזה, וגם מה שמכסה את מה שבאמת צורכים כשגרים: רופא משפחה, מרשמים, מעקב הריון, שיניים.

להצטרף לקרן לבד — והחצי שנה שבדרך

אפשר גם לא לחכות למעסיק. סעיף 79, בנוסח שתיקן אותו חוק 462, פותח הצטרפות מרצון למי שאינו כפוף לביטוח החובה, ומשאיר לקרן לקבוע בתקנות את תנאי הקבלה, את גובה ההפקדות לכל קטגוריה ואת התנאים לקבלת הזכויות בכל ענף.

בדף התהליך הרשמי המספרים כבר למטה: בסיס מינימלי של 300 בלבואה להשתתפות ברישום המרצון, אגרה של 47 בלבואה, והמבקש משלם מחצית מעלות הבדיקות הרפואיות לכניסה (לבדיקות של התלויים אין עלות אחרי שהוא נכנס). הטיפול נעשה במשרדי הקרן בקלייטון, בניין 520 בקומת הקרקע.

ואז מופיעה השורה שמסדרת את כל התזמון: משך הטיפול בבקשה — כשישה חודשים. חצי שנה. כל מי שחשב להגיע, להירשם ולהיות מכוסה עד שמסיימים לפרוק את המזוודות, צריך לקרוא את זה פעמיים.

הסעיף שמגלה מה באמת השער

יש בחוק 462 עוד סעיף שמסביר את ההיגיון הפנמי טוב מכל הסבר. סעיף 78 אוסר על משרד העבודה, על רשות ההגירה ועל הקרן עצמה למנוע מעובד זר להצטרף לביטוח החובה או לשלם דמי ביטוח גם אם אין לו היתר עבודה ואין לו שהייה ארעית או קבועה — בטענה שהוא לא עומד בדיני הגירה או עבודה.

תחשבו על מי שמשקיע 200 אלף בלבואה בנדל"ן או בפיקדון ומקבל היתר ארעי לשנתיים: ממנו פנמה לא ביקשה ביטוח בכלל. ומי שמנקה מדרגות בלי נייר אחד — אותו אסור לחסום מהקרן. השער בפנמה הוא עבודה, לא מעמד, וזה בדיוק הפער שנפתח מתחת למי שעובר לשם ולא מועסק שם.

מה כן צריך להחליט לפני הטיסה

למי שחתם חוזה עם חברה פנמית, השאלה האמיתית היא מה קורה בחודשים הראשונים ומה קורה לבני המשפחה שלא עובדים — הם לא נכנסים לסעיף 77 בזכות עצמם. למי שעובר כעצמאי או בוויזת העובד המרוחק, השאלה היא מי מחזיק רפואה שוטפת לאורך שנה־שנתיים, ושם ביטוח בריאות בינלאומי הוא הדרך המקובלת. למי שמגיע כפנסיונר, השאלה כבר לא תיאורטית: היתר לתקופה בלתי מוגדרת, גיל שעולה, ואף ענף ציבורי שלא נפתח בדרך.

ולמי שקודם כל טס לשבועיים לראות אם פנמה סיטי מתאימה לו, ביטוח נסיעות הוא הכלי הנכון לאותם שבועיים — ובדיוק לאותם שבועיים. גם מעבר למקסיקו נראה דומה מבחוץ ועובד אחרת לגמרי בפנים, ושווה להשוות אם שתי המדינות על השולחן.

את החלק הזה אי אפשר לקרוא מתוך צו: מי משלם לכם את השכר בפועל, אם החברה בארץ נשארת פעילה, מי במשפחה נוטל תרופה קבועה, ואם מישהו מתכנן הריון בשנתיים הקרובות. ספרו לנו, ונגיד לכם מה מתוך זה באמת משנה את הפוליסה ומה לא.