עוברים לסינגפור? חובת הביטוח הרפואי שם מדלגת בדיוק על האשרה שלכם

בסינגפור יש חובת ביטוח. היא פשוט לא עליכם

סינגפור נשמעת כמו המקום שבו הכול מוסדר, ובמידה רבה זה נכון. יש שם חובת ביטוח רפואי שהמעסיק חייב לעמוד בה, עם סכום מינימום, עם תאריכי תחולה, עם כלל שאוסר לגלגל את העלות על העובד.

ואז מגלים למי היא מיועדת.

לפי משרד הכוח העובד הסינגפורי, מעסיק של מחזיק Work Permit או S Pass חייב לקנות ולהחזיק עבורו ביטוח רפואי של לפחות 60,000 דולר סינגפורי בשנה, שמכסה אשפוז וניתוחי יום, כולל אשפוז שאינו קשור לעבודה. אם בפוליסה יש תקרות משנה — לאשפוז, לניתוחי יום, או "לכל מחלה" — כל אחת מהן צריכה לעמוד בסכום השנתי הזה בעצמה. העלות היא על המעסיק, ואסור להעביר אותה לעובד.

ועל Employment Pass? הניסוח של ה-MOM לא משאיר מרחב לפרשנות: החזקת ביטוח רפואי אינה תנאי להעסקת מחזיק EP, וחובת הביטוח חלה רק על Work Permit ועל S Pass. העמוד אפילו מסביר את ההיגיון — מניחים שמחזיקי EP כבר מבוטחים, או שיעדיפו לבחור בעצמם.

זה המסלול שבו מגיע כמעט כל ישראלי שעובר לסינגפור: הייטק, פיננסים, שילוח, חברה בינלאומית שפותחת משרד באסיה. ויוצא שדווקא על העובדים שהמדינה הכי פחות חוששת להם — אין אף דרישה.

מדישילד לייף, מדיסייב, CPF — שלוש דלתות סגורות

השלב הבא שאנשים בודקים הוא הביטוח הלאומי. מדישילד לייף הוא ביטוח הבריאות הבסיסי של סינגפור, והוא נדיב בצורה יוצאת דופן: לפי משרד הבריאות הוא מכסה את אזרחי סינגפור ותושבי הקבע, בכל גיל, גם עם מצבים רפואיים קיימים.

הפרמיה שלו נגבית אוטומטית מחשבון המדיסייב. וכאן נסגר המעגל: חשבון מדיסייב נבנה מהפקדות CPF, ולפי ה-CPF, מ-1 בינואר 2003 הפקדות CPF לעובדים זרים מבוטלות — ההנמקה הרשמית היא שהם עשויים לא לפרוש בסינגפור — והן משולמות רק בעבור אזרחים ותושבי קבע.

אין CPF, אין מדיסייב, אין מדישילד לייף. לא מפני שמישהו סירב לכם, אלא מפני שהצינור לא עובר דרככם. מי שבהמשך מקבל תושבות קבע נכנס לתוך המערכת, וההפקדות מתחילות מיום קבלת המעמד — אבל עד אז, כל מה שיש זה מה שהבאתם.

המספר שכדאי להסתכל עליו הוא בעמודה הלא-מסובסדת

עד כאן הניירת. מכאן זה כבר כסף.

סבסוד האשפוז בבתי החולים הציבוריים בסינגפור הוא מדורג לפי הכנסה, ולפי משרד הבריאות (בנוסח שבתוקף מ-1 באוקטובר 2024) הזכאים לו הם אזרחי סינגפור ותושבי קבע: אזרח יכול להגיע ל-80% הנחה במחלקות B2/C ותושב קבע ל-50%. מי שאינו אחד מהשניים לא מופיע בטבלה הזאת, ולכן הטור הרלוונטי לו הוא הלא-מסובסד.

כמה זה בפועל? משרד הבריאות מפרסם חשבונות שנסגרו באמת, לפי הליך. ניתוח תוספתן בלי ניקוז — ההליך הדחוף הקלאסי, זה שתופס אנשים בשתיים בלילה — בחשבונות של 2023, כולל מע"מ:

הפער בין 2,832 ל-23,576 הוא לא פער של רמת רפואה. זה פער של מי אתם מול המערכת, ובאיזה בית חולים עצר האמבולנס.

ולמשפחות יש עוד שורה אחת שכדאי לראות מראש: באותו פרסום, קיסרי לא מסובך עמד על 9,839 דולר סינגפורי במחלקה A בבית חולים ציבורי, ועל 15,805 בבית חולים פרטי.

עוברים לסינגפור בחודשים הקרובים? שלחו לנו בוואטסאפ איזו אשרה, לכמה זמן, מי נוסע איתכם ואם יש מצב רפואי במשפחה. נבדוק מה המעסיק באמת נותן ומה נשאר עליכם, לפני שחותמים על חוזה שכירות.

"החברה מבטחת אותי" — השאלה היא במה

הרבה חברות בסינגפור כן מבטחות את עובדי ה-EP שלהן בביטוח קבוצתי, לפי החוזה ולא לפי החוק. זה טוב, וזה גם המקום שבו שווה לקרוא ולא להניח. שלוש שאלות שמחליפות חצי שעה של ניחושים:

מי בפוליסה. עובד בלבד, או גם בן או בת הזוג והילדים? לפי ה-MOM, מחזיק EP יכול להביא משפחה ב-Dependant's Pass אם השכר החודשי הקבוע שלו הוא לפחות 6,000 דולר סינגפורי — בן או בת זוג וילדים לא נשואים מתחת לגיל 21 — אבל האשרה הזאת לא מגיעה עם ביטוח ולא עם סבסוד.

ממתי ועד מתי. ביטוח קבוצתי מתחיל לרוב ביום תחילת העבודה, לא ביום הנחיתה, והוא נגמר עם הקשר עם המעסיק. שבועיים בין הנחיתה להתחלה, או חודש בין עבודה לעבודה, הם חלון פתוח.

מה בחוץ. הריון, מצב רפואי קיים, שיניים, בריאות הנפש, טיפול בארץ בביקור — אלה הפרקים שבביטוח קבוצתי מקומי מצומצמים או חסרים.

ביטוח נסיעות, פוליסה ארוכה, או ביטוח בריאות בינלאומי

לנסיעת ההיכרות ולשבועות הראשונים, ביטוח נסיעות עושה את העבודה. הוא בנוי לחירום, והוא מוגבל במשך: לפי התעריפון של פספורטכארד, נסיעה בגילאי 19–60 מוגבלת ל-180 יום.

למי ששוהה פחות מחצי שנה — פרויקט, הצבה זמנית, סבב בפיליפינים וסינגפור — פוליסת נסיעות ארוכה היא לרוב התשובה. למי שעובר לשנתיים עם משפחה היא לא: שם צריך כיסוי שמכיל רפואה שוטפת, ולכן עוברים לפוליסת רילוקיישן ישראלית, כמו זו של דיוידשילד, או לביטוח בריאות בינלאומי. את כל מדינות הרילוקיישן אנחנו מרכזים במקום אחד, וסינגפור מצטרפת לקבוצה שבה הרפואה הציבורית מצוינת אבל לא מיועדת לכם — בניגוד ליפן, שבה ביטוח ציבורי הוא חובה למי שגר שם מעל שלושה חודשים.

מתי לסגור את זה

דרישת השכר ל-EP לא קשורה לביטוח, אבל היא קובעת את לוח הזמנים: לפי ה-MOM, השכר המזכה המינימלי מתחיל ב-5,600 דולר סינגפורי בגיל 23 ומטה ועולה עם הגיל עד 10,700 מגיל 45, ובפיננסים 6,200 עד 11,800. מ-1 בינואר 2027 המספרים עולים בבקשות חדשות (6,000 עד 11,500, ובפיננסים 6,600 עד 12,700), ובחידושים שפגים מ-1 בינואר 2028. כלומר יש אנשים שההצבה שלהם תזוז קדימה בלוח השנה בגלל התאריך הזה.

מה שמשנה לעניין הביטוח: את ההחלטה לוקחים כשיודעים את תאריך הטיסה ואת אורך ההצבה, לא כשהמזוודות ארוזות. הריון, תרופה קבועה או ילד עם מעקב רפואי הם בדיוק הדברים שמתומחרים ומחותמים מראש — ואחרי הנחיתה בצ'אנגי הם נחשבים מצב קיים.

ויש עוד צד אחד שנשאר מאחור, ושווה לסדר באותה שיחה: מה קורה לזכויות בקופה ובביטוח לאומי כשעוזבים את הארץ. אנשים מטפלים בביטוח הסינגפורי ושוכחים שהצד הישראלי ממשיך לרוץ גם בלעדיהם.