לופטהנזה ביטלה? יש לכם שתי מערכות חוק — והבחירה ביניהן שווה כסף

הזכות הכפולה שרוב הנוסעים לא יודעים עליה

מי שטס ללונדון באל על וטיסתו בוטלה יודע (או לומד מהר) שיש חוק ישראלי שמפצה אותו. אבל מי שטס בלופטהנזה, באייר פראנס או ב-KLM נמצא במצב מעניין יותר: על הטיסה שלו חלות שתי מערכות דינים במקביל — הישראלית והאירופית — וההבדלים ביניהן לא קוסמטיים. יש תרחישים שבהם אחת משלמת אלפי שקלים והשנייה כלום. מי שלא יודע לבחור, משאיר כסף על השולחן.

מתי חלה כל מערכת — בקצרה ובדוגמאות

החוק הישראלי פשוט: כל טיסה שיוצאת מישראל או נוחתת בה — כל חברה, כל כיוון.

התקנה האירופית (EU261) עובדת לפי שדה ההמראה והדגל:

• טיסה שממריאה משדה באיחוד (פריז←תל אביב, ברלין←תל אביב) — מכוסה, בכל חברת תעופה, כולל אל על וארקיע.
• טיסה אל האיחוד משדה שמחוצה לו (תל אביב←מינכן) — מכוסה רק כשהמפעילה אירופית.

ובתרגום לחיים: הלוך ללונדון באל על — ישראלי בלבד; חזור מלונדון באל על — שניהם; הלוך-חזור בלופטהנזה — שניהם, בשני הכיוונים.

ההבדלים ששווים כסף

איחורים — כאן האירופי מנצח בענק. התקנה האירופית משלמת פיצוי כבר על איחור של 3 שעות בהגעה ליעד. החוק הישראלי מכיר באיחור כעילת פיצוי רק מ-8 שעות (שאז הוא נחשב ביטול). טיסה שאיחרה חמש שעות? במסלול הישראלי — הטבות סיוע בלבד; במסלול האירופי — עד €600. אם הטיסה שלכם בתחולת EU261, איחור בינוני הוא קייס אירופי.

ביטולים — כאן לרוב הישראלי נדיב יותר. בטווח ישראל–אירופה (רובו 1,500–3,500 ק"מ) האירופי משלם €400 — בערך ₪1,580. הישראלי משלם על אותו טווח ₪2,450, ומעל 4,500 ק"מ ₪3,670 מול €600 (~₪2,370). ביטול מלא של טיסה לאירופה? קרוב לוודאי שהמסלול הישראלי שווה יותר.

והמשותף: שתי המערכות פוטרות מפיצוי ב"נסיבות חריגות" (מזג אוויר קיצוני, מצב ביטחוני, החלטות בקרה אווירית) — אבל באירופה נקבע במפורש שתקלה טכנית רגילה ושביתת עובדי החברה עצמה הן לא נסיבות חריגות. ושתיהן שומרות תמיד, בלי קשר לפטור, על הזכויות הבסיסיות: החזר מלא או חלופה, אוכל, תקשורת ולינה.

חשוב לדעת: אי אפשר לגבות משתי המערכות על אותו אירוע. בוחרים מסלול אחד — את המשתלם.

לא בטוחים איזה מסלול שווה יותר במקרה שלכם? העבירו לנו בוואטסאפ את פרטי הטיסה, החברה ומשך האיחור — נעשה את החשבון של שני המסלולים ונגיד לכם איפה לדרוש.

איך דורשים, לפי המסלול שבחרתם

הצעד הראשון זהה: דרישה בכתב לחברת התעופה, עם מספר ההזמנה, פירוט האירוע והמסלול המשפטי שאתם דורשים לפיו. צרפו צילום של מצב הטיסה בפועל — השעות הן הראיה.

• במסלול הישראלי: לחברה יש 45 יום לשלם; לא שילמה — תביעות קטנות בישראל, בלי עורך דין, עד 4 שנים אחורה. ככה זה עובד בפועל מול אל על, וויז אייר וארקיע.
• במסלול האירופי: אם החברה מתעלמת, פונים לגוף האכיפה במדינת האיחוד שממנה יצאה הטיסה. זה עובד, אבל איטי ובאנגלית — ולכן כשגם החוק הישראלי חל, לישראלים כמעט תמיד פשוט יותר לתבוע בבית.

ומה החוקים האלה לא מכסים

שני המסלולים מחזירים כרטיס ומפצים — אבל אף אחד מהם לא משלם על ליל המלון שנשרף ביעד, על הכרטיס להופעה שהוחמצה או על יום העבודה שאבד. את הפער הזה סוגרת הרחבת שיבושי טיסה בביטוח נסיעות — שנקנית לפני הטיסה, בשלוש דקות, ועובדת בלי קשר לשאלה איזה חוק חל ואיזו חברה אשמה.

המשפט לשמור בטלפון: טסים לאירופה או ממנה — יש לכם כנראה שתי דרכים לגבות; איחור בינוני הוא קייס אירופי, ביטול מלא הוא לרוב קייס ישראלי. ומי שמתבלבל — אנחנו כאן בדיוק בשביל החשבון הזה.