סטודנט ישראלי שמתחיל רפואה בריגה נכנס ללטביה בלי ויזה, ויש לו 30 יום להגיש בקשה להיתר שהייה זמני (TRP). לפי אוניברסיטת ריגה סטרדינש, את הביטוח מציגים רק בשלב האחרון, באיסוף הכרטיס, והוא צריך להיות פוליסה מוכרת בינלאומית שתקפה בלטביה ובשטח שנגן לפחות שנה, בכיסוי של לפחות 43,000 אירו, שמכסה גם החזרה הביתה. המספר מגיע מתקנה 591 של ממשלת לטביה מ-28.7.2008, שקובעת מינימום של 42,600 אירו להיתר שהייה ולוויזה ארוכה, מול 30,000 אירו לוויזת שנגן קצרה. אותה תקנה מכירה בפוליסה של מבטח שמורשה במדינה שבה היא הונפקה, כך שגם פוליסה ישראלית נכנסת בשער — אבל שורת ה'שנה' היא זו שמפילה פוליסות נסיעות קצרות. נכון ל-4.11.2026.
המסמך שמבקשים ממך אחרון הוא זה שצריך לקנות ראשון
סטודנט ישראלי שהתקבל לרפואה בריגה נוחת בלי ויזה, עם 90 הימים של שנגן בכיס, ומתחיל לרוץ. יש לו 30 יום להגיש את הבקשה להיתר השהייה הזמני, ה-TRP. בערימה הראשונה שנשלחת בדואר למשרד ההגירה הלטבי יש העתק דרכון, חוזה לימודים, טופס, מכתב עם מספר ההזמנה, ודף בנק חתום ומוחתם על לפחות 9,500 אירו — קיום לשנה, לפי חישוב של 780 אירו לחודש.
ביטוח? לא מופיע שם בכלל.
הוא מופיע בסוף. לפי אוניברסיטת ריגה סטרדינש, הביטוח נדרש רק אחרי שמתקבלת החלטה חיובית, ומוצג במקור ובהעתק ביום שבו אוספים את הכרטיס. ובדיוק בגלל זה הרבה משפחות מגלות את הדרישה מאוחר מדי — כשכבר קנו משהו אחר.
שלוש שורות, ושורה אחת מהן היא הבעיה
ככה האוניברסיטה מנסחת את הדרישה: פוליסה מוכרת בינלאומית, שתהיה תקפה בלטביה ובשטח שנגן לפחות שנה, עם כיסוי של לפחות 43,000 אירו להוצאות רפואיות, ושתכסה גם החזרה למדינת המוצא.
המספר לא נולד באוניברסיטה. הוא מגיע מתקנה 591 של ממשלת לטביה, שנחתמה ב-28.7.2008 ומסדירה את ביטוח הבריאות של זרים. סעיף 7 שם קובע שני רפים שונים: 30,000 אירו למי שמבקש ויזת שנגן קצרה, ו42,600 אירו למי שמבקש ויזה ארוכה או היתר שהייה. האוניברסיטה פשוט מעגלת את זה כלפי מעלה ל-43,000. סעיף 6 מפרט מה הפוליסה חייבת לממן: עזרה רפואית דחופה, אשפוז במצב שמסכן חיים או בריאות, הסעה למוסד הקרוב שיודע לטפל, והחזרה הביתה במקרה של מחלה קשה או מוות.
זה מסביר למה הביטוח שעבד מצוין בטיול אחרי הצבא לא עובר כאן. לא בגלל הסכום — 30,000 אירו זה הרף של כל שנגן, וכל פוליסה ישראלית רצינית עוברת אותו בקלות. בגלל שתי מילים: לפחות שנה.
בפספורטכארד, לפי התעריפון הרשמי, נסיעה אחת בגילאי 19–60 מוגבלת ל-180 יום. זה פחות מחצי מהתקופה שהפקיד בריגה אמור לראות על האישור. בהראל, לפי התעריפון, נסיעה אחת יכולה להגיע ל-365 יום עד גיל 50. לסטודנטים יש בפספורטכארד מסלול נפרד: לפי העמוד הרשמי של החברה, פוליסה לשנה ב-549 דולר, עם אפשרות חידוש עד סוף הלימודים ועם תוספות של ספורט חורף וספורט אתגרי. לטביה בחורף, אגב, מצדיקה את הסעיף הזה.
ומי שחושב לקנות פוליסה לטבית מקומית — האוניברסיטה עצמה כותבת שרוב הסטודנטים עושים את זה, בכ-40 אירו לשנה. בארבעים אירו לשנה אפשר לנחש בערך מה מקבלים שם, וגם מה לא: פוליסה כזו נבנתה כדי לעבור את הדלפק במשרד ההגירה. היא גם לא טסה איתכם הביתה באוגוסט.
מי בכלל מורשה להנפיק את הפוליסה
כאן יש חדשות טובות לישראלים. סעיף 5 לאותה תקנה מכיר בפוליסה של מבטח שמוכר או מורשה לפי הכללים של המדינה שבה הפוליסה הונפקה — לא נדרש מבטח לטבי, ולא נדרש מבטח אירופי. כלומר השאלה היא לא מאיפה הפוליסה, אלא מה כתוב בה.
ולכן כדאי לקרוא את האישור בעיניים של הפקיד שיקבל אותו. הסכום צריך להופיע כמספר, התוקף צריך לומר במפורש לטביה ושטח שנגן, ההחזרה הביתה צריכה להיות כתובה ולא מובנת מאליה, ושני התאריכים צריכים להיות שם. ועוד נקודה שכדאי לברר מול קצין ההגירה של האוניברסיטה לפני שקונים: הכרטיס נאסף בדרך כלל חודשיים אחרי הנחיתה, ופוליסה שהתחילה ביום הנחיתה כבר שרפה עד אז חלק מהשנה שלה. מאיזה יום סופרים את השנה — זו שאלה שעדיף לשאול לפני התשלום, לא אחריו.
מתחילים רפואה בלטביה השנה? כתבו לנו בוואטסאפ מתי אתם נוחתים, באיזה גיל אתם ואם יש מצב רפואי או תרופה קבועה. נעבור איתכם על מה שצריך להופיע באישור כדי שמשרד ההגירה בריגה יקבל אותו, ומה יממן את הביקור הראשון אצל רופא.
לוח הזמנים שאף אחד לא מספר עליו מראש
מהרגע שמשרד ההגירה רושם את הבקשה, ההחלטה לוקחת חודש. אחריה נותנים טביעות אצבע ותמונה, וכעבור שבוע הכרטיס מוכן. בחלק מהמדינות אפשר לקצר: 200 אירו להחלטה תוך עשרה ימים, 400 אירו תוך חמישה. את הכתובת מצהירים באותו מעמד, בעלות של 4.27 אירו, ורק בכרטיס אשראי — לא במזומן.
כלומר, בין הנחיתה לכרטיס ביד עוברים בערך חודשיים. בחודשיים האלה הסטודנט לומד, גר בדירה שכורה, נוסע, ועדיין אין לו שום מעמד במערכת הבריאות הלטבית. מה שמכסה אותו זה בדיוק מה שהוא הביא מהארץ.
ואז הוא באמת חולה
האוניברסיטה לא משאירה את זה באוויר. במרכז רפואת המשפחה שלה, בקומת הקרקע של אגף E בבניין הראשי ברחוב דזירצ'יאמה 16, סטודנט קובע תור ומשלם 35 אירו על הביקור הראשון ו25 אירו על ביקור נוסף תוך עשרה ימים.
ויש שם פרט שסטודנט לרפואה חייב לדעת לפני שהוא נשאר במיטה: כדי לקבל אישור מחלה, צריך לפנות למרפאה בזמן ולהיבדק ביום הראשון או השני. מי שמגיע אחר כך עלול לצאת בלי אישור בכלל, או עם אישור של יומיים בלבד. בתוכנית עם נוכחות חובה והתנסויות קליניות, זה לא עניין פורמלי.
ופרט בלטי מאוד שמפתיע ישראלים: המרכז הלאומי למחלות זיהומיות מסיר קרציות בחינם, מסביב לשעון. בריגה ובסביבתה זה לא סיפור אקזוטי אלא חלק משגרת האביב והקיץ.
דרכון אירופי, EHIC ומה שהוא לא פותר
לא מעט סטודנטים מגיעים לריגה עם דרכון אירופי. כרטיס הביטוח האירופי, ה-EHIC, נותן טיפול חירום ועזרה ראשונה בשהייה זמנית — האוניברסיטה מדגישה שהוא אינו ביטוח נסיעות ואינו מבטיח שירותים בחינם, ודורשת אותו מסטודנטים בארסמוס+. מי שרוצה להשתמש במערכת הציבורית גם לדברים שאינם דחופים צריך טופס S1 ממוסד הביטוח הסוציאלי בארץ המוצא, שנרשם מול נקודת הקשר הלטבית לרפואה חוצת־גבולות.
הטופס הזה נשען על מוסד שביטח אתכם קודם. למי שכל חייו שילם לביטוח הלאומי בישראל אין מאיפה להוציא אותו; למי שעבד או למד קודם במדינה אירופית, זו בהחלט שיחה ששווה לעשות לפני שקונים פוליסה.
ולגבי החזרה הביתה: הזכויות בקופת החולים כשחוזרים לחופשה תלויות במה ששולם לביטוח הלאומי בזמן הלימודים, והסברנו את זה במדריך לסטודנטים בחו"ל. מי שמתלבט בין מדינות יראה שהכללים משתנים לגמרי: בליטא הסכום להיתר הוא 10,000 אירו והמרפאה מבקשת ביטוח נפרד, בפולין אפשר להיכנס לביטוח הציבורי בתשלום חודשי קבוע, וכל המדינות מרוכזות בעמוד הסטודנטים. את הטיסה עצמה אפשר לבטח כאן, ועל השנה שאחריה כדאי לדבר לפני שמשלמים.
שאלות שכולם שואלים
כמה ביטוח צריך להיתר שהייה של סטודנט בלטביה?
אוניברסיטת ריגה סטרדינש כותבת שהפוליסה צריכה להיות מוכרת בינלאומית, תקפה בלטביה ובשטח שנגן לפחות שנה, בכיסוי של לפחות 43,000 אירו להוצאות רפואיות, ולכסות גם החזרה למדינת המוצא. המספר הרשמי בתקנה 591 של ממשלת לטביה הוא 42,600 אירו להיתר שהייה ולוויזה ארוכה, ו-30,000 אירו בלבד לוויזת שנגן קצרה.
האם לטביה מקבלת פוליסה של חברת ביטוח ישראלית?
תקנה 591 מכירה בפוליסה של מבטח שמוכר או מורשה לפי הכללים של המדינה שבה הפוליסה הונפקה, ולא דורשת מבטח לטבי או אירופי. מה שבאמת נבדק הוא מה כתוב באישור: הסכום, התקופה, התוקף בלטביה ובשנגן, והחזרה הביתה. אוניברסיטת ריגה סטרדינש מציינת שסטודנטים רבים קונים בסוף פוליסה מקומית לשנה, בעלות של כ-40 אירו.
מתי בדיוק מבקשים את הביטוח — לפני הטיסה או אחריה?
לפי האוניברסיטה, הביטוח אינו חלק מערימת המסמכים הראשונה שנשלחת בדואר למשרד ההגירה. הוא נדרש רק אחרי החלטה חיובית, ומוצג במקור ובהעתק ביום שבו אוספים את כרטיס ה-TRP. בפועל זה יכול להיות חודשיים אחרי הנחיתה — ובינתיים מי שחולה או נפצע מכוסה רק על ידי הביטוח שהביא איתו מהארץ.
פוליסת נסיעות רגילה עומדת בדרישה הלטבית?
בסכום כן, בתקופה לרוב לא. בפספורטכארד, לפי התעריפון הרשמי, נסיעה אחת בגילאי 19–60 מוגבלת ל-180 יום, וזה פחות מחצי מהשנה שלטביה מבקשת לראות. לכן בודקים מסלולים ארוכים: פוליסת הסטודנטים של פספורטכארד היא פוליסה לשנה ב-549 דולר עם אפשרות חידוש, ובהראל נסיעה אחת יכולה להגיע ל-365 יום עד גיל 50 לפי התעריפון. ההתאמה לסטודנט תלויה בגיל, בתוכנית ובמצב הבריאותי.
כמה עולה ביקור אצל רופא בריגה אם אין ביטוח שמכסה רפואה שוטפת?
האוניברסיטה מפעילה מרכז רפואת משפחה בבניין הראשי, ולפי העמוד שלה ביקור ראשון עולה 35 אירו וביקור נוסף תוך עשרה ימים 25 אירו. זה לא מחיר שמפיל אף אחד, אבל סטודנט לרפואה מגיע לשם לא פעם אחת בשנה, ובעיה שגוררת בדיקות או מעקב נראית אחרת לגמרי.
כדאי לקרוא גם
- לימודים בחו"ללומדים רפואה בקובנה? להיתר מספיק ביטוח של 10,000 אירו. למרפאה לא
- לימודים בחו"לרפואה בפולין: הביטוח הכי זול באירופה, ואי אפשר לחתום עליו מישראל
- לימודים בחו"לרפואה בבולגריה? הביטוח שפתח לכם את הוויזה עוד לא רשם אותכם לסמסטר
- לימודים בחו"לארסמוס באירופה: אתם נוחתים בספטמבר, הביטוח המקומי מתחיל ב-1 באוקטובר
חשוב לדעת לפני שממשיכים. מידע כללי בלבד — לא ייעוץ ביטוחי, רפואי או אחר. האחריות על השימוש היא על המשתמש. ייתכנו טעויות; חברות הביטוח והתעופה משנות תנאים, ותנאי הפוליסה קובעים. חלק מהתוכן נוצר בסיוע AI ונבדק על ידי בני אדם. לנוסח המלא
המידע באתר הוא מידע כללי בלבד ונועד להעשרה. הוא אינו ייעוץ ביטוחי, רפואי, משפטי, פיננסי או ייעוץ מכל סוג אחר, ואינו מהווה הצעה לרכישת ביטוח או המלצה אישית.
האחריות לכל שימוש במידע, ולכל החלטה שמתקבלת על בסיסו, היא על המשתמש בלבד. לפני כל החלטה מומלץ לקרוא את תנאי הפוליסה המלאים ולהתייעץ עם גורם מוסמך בהתאם למצבכם.
אנחנו משתדלים לדייק ולעדכן, אבל ייתכנו טעויות או אי־דיוקים. חברות הביטוח, חברות התעופה והרשויות משנות תנאים, מחירים ונהלים מעת לעת — ותנאי הפוליסה, החוק והנהלים העדכניים הם שקובעים, לא הכתוב כאן.
חלק מהתוכן באתר נוצר ונערך בסיוע כלי בינה מלאכותית, ונבדק על ידי בני אדם לפני פרסום. אם מצאתם טעות — ספרו לנו ונתקן.