הרקע לתביעה וטענות הצדדים:

1. התובעים רכשו, לטענתם, כרטיסי טיסה מהנתבעת לטיסה שהפעילה הנתבעת מקנקון לתל אביב, שכללה עצירת ביניים בניוארק. הטיסה מקנקון לניוארק נקבעה ליום 10.05.19 בשעה 14:35 והייתה אמורה לנחות בניוארק בשעה 19:30. לאחר מכן היו מתוכננים התובעים לעלות על טיסת המשך מניוארק לתל אביב באותו היום בשעה 22:50.
2. ביום הטיסה בהגיע התובעים לשדה התעופה בקנקון, נודע להם כי טיסתם לניוארק מתעכבת.
3. התובעים פנו לנציגי הנתבעת והסבו את תשומת ליבם לכך שעליהם להגיע לטיסתם לתל אביב. נציגי הנתבעת הבהירו לתובעים, כי הם עדכנו את נציגי הנתבעת בטיסת ההמשך על ההגעה באיחור. הובטח להם, כי איש צוות מטעם הנתבעת ימתין להם בנחיתתם על מנת לקחתם באופן מיידי לטיסת ההמשך לתל אביב.
4. בפועל הטיסה מקנקון המריאה בשעה 17:30 ונחתה בניוארק בשעה 22:07, כ-43 דקות לפני מועד המראת טיסת ההמשך.
5. לטענת התובעים, איש לא המתין להם, כפי שהובטח להם. ולמרות שנקטו כל מאמץ להגיע אל שער העלייה לטיסת ההמשך, ועל אף שהגיעו בסמוך למועד סגירת השער, כאשר המטוס עדיין על הקרקע, לא התאפשרה עלייתם למטוס והוא המריא, כאמור בלעדיהם. 
6. עוד טענו התובעים, כי הנתבעת אף לא נקטה בפעולה לפי נהלי התעופה המקובלים, כדי לאפשר להם להגיע בזמן לטיסת ההמשך. היה על הנתבעת להושיב את התובעים בקדמת המטוס, היה עליה לדאוג שנציג קרקע מטעמה ימתין לתובעים כדי להובילם ישירות ובמהירות לטיסת ההמשך ויוודא הגעתם אליה, היה באפשרות הנתבעת לעכב במספר דקות את המראת טיסת ההמשך
   על מנת לאפשר לתובעים לעלות עליה.
7. הנתבעת לא נקטה צעדים אלה וכתוצאה מכך החמיצו התובעים את טיסת ההמשך המקורית. הם עלו על טיסה ביום 11.01.19 בשעה 16:55, באיחור של כ-17 שעות בהשוואה לטיסת ההמשך המקורית.
8. נטען, כי בטיסה החלופית נאלצו חלק מן התובעים לשבת בנפרד. עוד ציינו התובעים כי הגיעו לישראל רק ביום, 12.05.19 סמוך לשעה 10:00 בבוקר וכתוצאה מכך הפסידו יום עבודה מלא ואף ביטלו תוכניות ופגישות שנקבעו.
   אציין כבר כעת, כי התובעים לא צרפו ראיות לביסוס טענות אלו.
9. משכך, פנו התובעים לנתבעת ביום 30.05.19 במכתב התראה בו דרשו לקבל את הפיצוי הסטטוטורי המגיע להם לפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי תנאיה) תשע;ב -2012 (להלן:החוק) בסכום של 3,120₪ לכל תובע שכן, העיכוב בטיסת ההמשך מעבר ל-8 שעות, מוגדר כטיסה שבוטלה על פי החוק ומזכה אותם בפיצוי האמור. כמו כן וכן דרשו פיצויים לדוגמא, בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בסכום של 1,500 ₪ לכל תובע.
10. התובעים הוסיפו וטענו כי לנוכח סעיף 16 לחוק, הם זכאים אף לפיצוי
    מכח פקודת הנזיקין וחוק החוזים, מאחר והנתבעת הפרה את החוזה עימם.  
11. התובעים, הוסיפו וטענו כי הנתבעת פעלה בשיטת מצליח שכן לאחר שפנו לנציגי הנתבעת בישראל, הם הופנו להגשת תביעתם לחברת CT
    Corporation  המצויה בשיקגו. טענת הנתבעת היתה כי הם אינם זכאים לפיצוי על קטע הטיסה מקנקון לניוארק שכן, על מקטע זה החוק לא חל. תשובה זו, נטען, ניתנה מתוך נקיטת מדיניות לקויה וחסרת תום לב של הנתבעת, תוך הטעיה מובהקת של התובעים.
12. הנתבעת, לא הכחישה את העובדה כי כרטיסי הטיסה לטיסות הבינלאומיות אכן נרכשו ואושרו על ידה. אך לוחות הזמנים נקבעו ונבחרו על ידי התובעים או
    עבורם על ידי המזמינים ולפיכך אין עסקינן בטיסה שבוטלה.
13. הנתבעת הוסיפה, כי עקב נסיבות בלתי מתוכננות או צפויות הטיסה מקנקון המריאה באיחור של 170 דקות בלבד ונחתה ביעדה הסופי (ניוארק) באיחור של 160 דקות בלבד. איחור זה אינו בה בגדר הגדרת ;טיסה שבוטלה; בחוק.
    אך עקב לוחות הזמנים שבחרו התובעים, לא עלה בידם להגיע לטיסת ההמשך אשר המריאה כמתוכנן.       
14. לאור הטענה כי אין לראות באיחור של 170 דקות, ;טיסה שבוטלה; גם החמצת טיסת המשך איננה באה בגדר הגדרה זו. משכך, הנסיבות האמורות אינן נכנסות אף לגדר ;עילה מזכה; בחוק, לפיה ניתנות הטבות המוגדרות
    בחוק. 
15. נוכח האמור, הנתבעת טענה, כי אין היא חייבת בכל פיצוי על פי החוק ודין התביעה להידחות.
16. בשולי הדברים הוסיפה הנתבעת, כי היא דאגה לסידורי לינה ואוכל לתובעים ואף לטיסה חלופית שיצאה במועד המתוכנן. כמו כן, חרף העובדה כי היא אינה חבה כל פיצוי על פי חוק לתובעים, היא הציעה פיצוי בדרך של מתן שוברי טיסה לעתיד ופיצוי נוסף.
17. בדיון שהתקיים ביום 9.03.20 חזרו הצדדים על טענותיהם.
18. דיון והכרעה:
    אין מחלוקת בין הצדדים כי הטיסה שהוחמצה היא טיסת המשך (או קונקשיין)
    לפי דברי נציג הנתבעת בפרוטוקול הדיון (עמ' 1 שורה 17). המחלוקת בין הצדדים נטועה בשאלה, האם בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, מדובר בטיסה עם ;חניית ביניים;, כמשמעותה בחוק או עסקינן בשתי טיסות נפרדות שאין כל קשר ביניהן.
19. בסעיף ההגדרות בחוק (סעיף 1) נמצאות בין היתר ההגדרות הבאות:
    ;חניית ביניים; – שהות ביעד ביניים לשם טיסת המשך ליעד הסופי;  ;טיסה; – טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים; 
    ;טיסה שבוטלה; – כל אחת מאלה, ואולם לא יראו שינוי במספר הטיסה כשלעצמו כטיסה שבוטלה:
20. (1)   טיסה שלא התקיימה;
    (2)   טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד
    הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח);
21. יעד סופי; – היעד הנקוב בכרטיס הטיסה בטיסה ישירה, או – בטיסה
    הכוללת חניית ביניים – היעד האחרון הנקוב בכרטיס הטיסה;
22. בעניין שלפנינו, אין חולק כי היעד הסופי של התובעים היה ישראל. הכרטיסים נרכשו כמקשה אחת מן הנתבעת, שהייתה אף המובילה  לאורך כל המסלול. כאמור, נציג הנתבעת אף ציין במהלך הדיון כי מדובר ב;קונקשיין;.
23. הנתבעת טענה בעניין זה, כי התובעים הם אלו שבחרו את טיסת ההמשך מניוארק לישראל, ועל כן אין מדובר בטיסה אחת, כי אם בשתי טיסות שאינן מהוות מקשה אחת עם חניית ביניים. דין טענה זו להידחות. ראשית, התובעים העידו, שבמסגרת המקטע הראשון של הטיסה, לא נדרשו לאסוף את המזוודות.
    אלו היו צריכות לעבור אוטומטית למקטע השני של הטיסה (עמ' 1 שורות 12-
    15).  מעובדה זו עולה כי מדובר בטיסת המשך, אשר הנתבעת, כחברה
24. המפעילה שרותי טיסה, אפשרה לתובעים לבחור את הטיסה וטיסת ההמשך ואף אישרה אותן.  
25. שנית, הנתבעת לא הביאה ראיות לכך שהיו טיסות אחרות באמצעותה באותו היום מניוארק לתל אביב.
26. על כן מקום בו לא הובאה ראיה לקיומן של טיסות אחרות, ובהינתן כי מדובר בחניית ביניים בת כשלוש שעות, שהינה זמן סביר לכל הדעות, וכן לנוכח העובדה כי הנתבעת היתה מודעת לכך שמדובר בטיסת המשך (שכן המזוודות היו אמורות לעבור אוטומטית) ולא מנעה זאת, הרי שבכך, הלכה למעשה, אישרה את קיומן של שתי הטיסות שנרכשו יחדיו כמקשה אחת.
27. לעמדתי, קיים הבדל מהותי בין הזמנת 2 טיסות נפרדות, המחייבות נטילת מזוודות וכניסה למדינה שהינה היעד של הטיסה הראשונה (לרבות עמדת ההגירה), לבין רכישת 2 כרטיסי טיסה כמקשה אחת, אף אם התובעים בחרו את המועדים, ובלבד שקיים זמן סביר בין הטיסות. המקרה השני נכנס לגדר ;חניית ביניים;, בהינתן כי מדובר בטיסת קונקשיין.
28. עוד אציין, כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה כלכלית לכך שקיים הבדל בין מחירי טיסה הכוללת חניית ביניים ואשר מוכתבת על ידי הנתבעת, לבין המקרה הנדון בו מדובר בטיסת קונקשיין, עם חניית ביניים, בה התובעים קבעו את המועד.
    ככל והיתה מובאת ראיה להבדל בין המחירים, יכול והיתה יכולה להיטען טענת
    הכדאיות הכלכלית של התובעים ב;לקיחת סיכון;, מקום בו יכלו לרכוש טיסה
    יקרה יותר, וזו היתה מקנה להם את חלותו של החוק. במאמר מוסגר אציין, כי אף במקרה כזה, שומה היה על הנתבעת ליתן גילוי ללקוחותיה באשר להבדליo במחירים והמשמעות של הבדלים אלו.
29. אם כן, על פי החוק, גם טיסה הכוללת קונקשיין (כמו בענייננו), אשר היעד הסופי הוא ישראל, נכנסת לגדרי החוק בהגדרת ;טיסה; בחוק.
30. עוד אציין, כי טיסה שהוחמצה בשל מחדלי מפעיל הטיסה הקודמת, דינה כ;טיסה שבוטלה;.  מכאן, עלינו להתייחס ללוח הזמנים הכולל של כל הטיסות עד ליד הסופי שהוא היעד שמופיע בכרטיס הטיסה. לכן, לא ניתן אף לקבל את טענת הנתבעת כי העיכוב אינו מזכה בפיצוי שכן מדובר על עיכוב בן 160 דקות בלבד (ראו למשל ת;ק(ת;א) נוימן נ' דיזינהאוז בי. טי. סי בע;מ (פורסם בנבו
    12.02.17).
31. נוכח האמור, החוק חל על אירועי הטיסה נשוא התביעה.
32. לא ניתן להתעלם במקרה הנדון אף מרשלנות הנתבעת. התובעים העידו כי בטרם עלייתם לטיסה מקנקון, פנו לדלפק הנתבעת ויידעו באשר לטיסת ההמשך. נאמר להם באופן ברור, כי נציג ימתין להם עם נחיתתם על מנת להעבירם במהירות לטיסת הקונקשיין (עמ' 2 שורות 8-10). בפועל, הדבר לא נעשה ונציגי הנתבעת לא המתינו לתובעים העת הנחיתה. זאת ועוד, התובעים העידו, כי נאמר להם שיעכבו את סגירת הגייט על מנת שיוכלו לעלות על טיסת
    ההמשך (עמ' 2 שורות 16-20). גם פעולה זו לא בוצעה, בשחם לב, כי הנחיתה בוצעה 43 דקות לפני מועד המראת טיסת הקונקשיין ולא לאחר מועד ההמראה. זאת ועוד, חזקה על הנתבעת כי היא מודעת למרווחי הזמן הנדרשים למעבר בין טיסות המשך, בנמלי התעופה השונים וביעדים שונים. חזקה עליה כי לא הייתה מאפשרת מרווחים שעלולים לגרום החמצת טיסת המשך, ואם איפשרה זאת היא, למצער, התרשלה (ראו למשל תק (ראשל"צ) 37261-03-16‏ ‏ יפית רייחבך נ' אופיר טורס בע;מ (פורסם בנבו 18.0.9.16)) והפסיקה המובאת שם).
33. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הטיסה הראשונה התעכבה כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטתה, דא עקא, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו, משכך דין הטענה להידחות.
34. אשר על כן, התובעים זכאים לפיצוי הסטטוטורי כמפורט בתוספת הראשונה לחוק. משחל החוק, לא מצאתי לדון בפיצוי מכח עוולת הרשלנות.
35. התובעים טוענים כי הנתבעת נאותה לשוחח עמם רק לאחר הגשת התביעה. מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה (ה1-ה2 ו- ו1-ו3) עולה, כי במהלך חודש יולי, הנתבעת השיבה ואף הפנתה לכתובת למשלוח התביעה ופירטה את עמדתה המשפטית בתאריך 23.07.19.  נוכח האמור, לא ניתן לטעון כי הנתבעת התעלמה מן התובעים.
36. פיצויים לדוגמא
37. התובעים טוענים כי יש לפסוק להם אף פיצויים לדוגמא לנוכח העובדה כי הנתבעת סירבה  לשלם את הפיצוי הסטטוטורי, בהתאם להוראות הדין.
38. בנסיבות המקרה הנדון, בבוא בית המשפט לשקול מתן פיצוי כאמור ושיעורו, עליו לבחון את נסיבות המקרה. במקרה הנדון הנתבעת סיפקה לתובעים מקום לינה ותלושים למזון ואף טיסה חילופית, כפי שנדרש ממנה. מנגד, על הנתבעת היה לשלם לתובעים את הפיצוי הסטטוטורי, שכן תכלית החוק היא ברורה, ואין לבצע הבחנה בין טיסת קונקשיין שהלקוח בחר את מועדי טיסת ההמשך
    (ובלבד שאלו סבירים ועומדים בהוראות והנחיות נמלי התעופה) והמוביל אישר זאת (זאת להבדיל מהזמנת 2 טיסות נפרדות שאינן קונקשיין), לבין טיסה
    שהמוביל הכתיב את זמניה.
39. אשר על כן, אני סבורה כי על הנתבעת לשלם פיצוי לדוגמא בסך של 500 ₪ לכל תובע.
40. לסיכום
41. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעים את הפיצוי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק, בסך של 3,120 ₪ לכל תובע וכן סך של 500 ₪ לכל תובע כפיצוי לדוגמא. כמו כן תשלם הנתבעת הוצאות בסך 500 ₪ לכל תובע.