• לפני תביעה אזרחית כספית, על סך 80,000 ₪, שעילתה נובעת מהוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 (להלן: חוק שירותי תעופה).

פתח דבר:

• התובענה עוסקת בשלושה אירועים, כפי שיפורטו להלן, שבהם בוטלה לטענת התובעים טיסתם, באופן שמזכה אותם בפיצוי עפ"י חוק שירותי תעופה.

• בהסכמת ב"כ התובעים כפי שהובעה בפרוטוקול הדיון מיום 16.02.21 (עמ' 19, ש' 25), פסק הדין שלהלן לא יעסוק בעניינם של התובעים 7-8 ואלו ימחקו מהתביעה. בהתאם לכך, פסק הדין שלהלן יעסוק אך ורק בעניינם של התובעים 1 – 6.

טענות התובעים בכתב התביעה:

• כפי הנטען בכתב התביעה, התובעים היו במועדים הרלוונטיים לקוחותיה של הנתבעת ורכשו כרטיסים לטיסה בנתיב תל אביב – ניו יורק – תל אביב, שהונפקו ע"י הנתבעת.

• בהתאם לכרטיסי הטיסה שנרכשו, הוסכם כי פרטיה ומועדיה של טיסת התובעים 1-4, יהיו כדלקמן: טיסה שמספרה UA085, תל אביב – ניו יורק, ביום 22.04.17, שעת המראה מתוכננת 12:15 ושעת נחיתה מתוכננת 17:20.

• בהתאם לכרטיס הטיסה, הוסכם כי פרטיה ומועדיה של טיסת התובעת 5 יהיו כדלקמן: טיסה שמספרה UA955, תל אביב – סן פרנסיסקו, ביום 01.05.17, שעת המראה מתוכננת 06:00, ושעת נחיתה מתוכננת 00:55.

• בהתאם לכרטיס הטיסה, הוסכם כי פרטיה ומועדיה של טיסת התובע 6 יהיו כדלקמן: טיסה שמספרה UA090, ניו יורק – תל אביב, ביום 16.06.18,  שעת המראה מתוכננת 22:50, ושעת נחיתה מתוכננת 16:20.

• לטענת התובעים, בכל אחד מן המקרים המפורטים לעיל, לאחר שהונפקו להם כרטיסי העלייה למטוס, הודיעו להם נציגי הנתבעת כי הטיסה מבוטל בשל תקלה טכנית.

• בגין האמור, כך טוענים התובעים, מחויבת הנתבעת לפצותם, הן בפיצוי הכספי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, והן בפיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה ונזקים ממוניים שהוסבו להם כתוצאה מהעיכוב בטיסה.

• בנסיבות האמורות טענו התובעים, כי פנו אל הנתבעת בדרישה לקבלת פיצוי בהתאם לחוק שירותי תעופה, ואולם פניותיהם נדחו.

• בטיעוניהם, ובהתבסס על הוראות החוק נטען כי הואיל וכלל טיסות התובעים לא התקיימו הרי שיש לראות בהן כ"טיסה שבוטלה" בהתאם להוראות סעיף 1(1) לחוק שירותי תעופה.

• לנוכח המתואר לעיל, עתרו התובעים לסעדים כדלקמן:

• פיצוי כספי בסך של 3,050 ₪ לכל תובע, בהתאם למרחק שבין נקודת המוצא לנקודת היעד העולה על 4,500 ק"מ והכל כפי הוראות סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה ותוספת הראשונה לחוק.

• פיצוי כספי בסך של 10,350 ₪ לכל תובע, בהתאם להוראות סעיף 11 (1)(ב) לחוק, היינו הוצאות לדוגמה, בגין אי הענקת הפיצוי הכספי הקבוע בחוק.

• לצורכי אגרה העמידו התובעים את נזקיו של כל נוסע בסך של 10,000 ₪.

טענות הנתבעת בכתב ההגנה:

• הנתבעת מאשרת, כי התובעים 1-4 נמנו על נוסעי טיסתה מנתב"ג לניו ארק מס' UA085   ביום 22.04.17.

• הנתבעת מאשרת, כי התובע 5 נמנה על נוסעי טיסתה מנתב"ג לסן פרנסיסקו מס' UA955   ביום 01.05.17.

• הנתבעת מאשרת, כי התובע 6 נמנה על נוסעי טיסתה מניו ארק לנתב"ג  מס' UA090   ביום 16/06/18.

• לטענת הנתבעת, זמן קצר טרם המראת המטוס בכל אחת מהטיסות המנויות לעיל, ועקב נסיבות שהוכרו בדין כ"כח עליון", נאלצה הנתבעת, הכפופה להוראות הדין ורשויות הפיקוח על הטיסה, לדחות את ביצוע התובלה האווירית בפרק זמן העולה כדי "ביטול טיסה" כמשמעותו שבדין, וזאת חרף אי הנוחות שהיה ברור כי תיגרם לנוסעים, והתובעים ביניהם, ואולם זאת כאמור היות וכלל פעולות הנתבעת נעשו בראש ובראשונה משיקולי בטיחות הנוסעים ושלום גופם.

• בטיעוניה, מאשרת הנתבעת כי מי מהתובעים 1-4, 5, 7-8 פנו אליה בדרישה לפיצוי, ואולם לטענתה הוצע על ידה פיצוי ההולם את נסיבות העניין וזאת מבלי לפגוע בטענותיה לגופו של עניין כי אין התובעים זכאים לפיצוי כספי בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה וזאת בהתאם להוראות סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה, היות ולשיטתה העיכוב שארע בכל אחת מן הטיסות נשוא התביעה, נבע ממצב שהוכר ע"י הפסיקה ככוח עליון ומאחר ולא דבק בהתנהלות הנתבעת כל דופי. לפיכך, נטען כי יש לדחות עתירת התובעים לפיצוי הסטטוטורי וממילא גם את הדרישה לפיצויים לדוגמא. 

הראיות שהונחו בפני בית המשפט:

• התובעים בחרו שלא להגיש תצהירי עדות ראשית וראיות מטעמם.

• הנתבעת, הגישה תצהיר עדות ראשית של עד מטעמה, עובד החברה, מר תמיר תקווה (ולהלן: "מר תקווה").  במסגרת דיון ההוכחות הוגש תצהירו של מר תקווה והוא נחקר בחקירה נגדית.

דיון והכרעה:

• התובעים טוענים מכח העילות הקבועות בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012.

• חוק שירותי תעופה מסדיר את מערכת היחסים בין מפעיל הטיסה או מארגנה לבין הנוסע. תכלית החוק היא להבטיח, שמפעיל הטיסה או מארגנה לא יזנחו את הנוסע במקרה של עיכוב בטיסה או בביטולה. כמו כן, החוק מגדיר את חובות חברות התעופה כלפי הנוסע שטיסתו התעכבה או בוטלה, באופן שתדאג בעבורו לטיסה חלופית וכן למזון ולינה במקרה של המתנה ממושכת לטיסה. לזאת יש להוסיף, כי נטל השכנוע להוכחת תחולת הפטור מהאחריות מוטל על מפעיל הטיסה (ראו למשל: ע"א (מחוזי–ת"א) 26921-07-10‏ קרבר נ' נתיבי אוויר אוסטריים ‏Austrian Airlines (פורסם בנבו, 13.2.2011).

• סעיף 1 לחוק שירותי תעופה, סעיף ההגדרות קובע כי "מפעיל טיסה" הינו "מפעיל כלי טיס לשם הובלת נוסעים וכבודתם, בתמורה, ממדינת ישראל, אליה או בשטחה". אין מחלוקת, כי הנתבעת הינה בגדר "מפעיל טיסה".

• עוד קובע סעיף ההגדרות כי, "טיסה שבוטלה" היא כל אחת מאלה:

• טיסה שלא התקיימה.
• "טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח)".

• אין מחלוקת, כי בכל אחד משלושת המקרים נשוא התביעה עסקינן ב"טיסה שבוטלה" עפ"י הוראות החוק.

• סעיף 6(א)(3) לחוק קובע, כי "נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה" – (3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה". כמפורט בתוספת הראשונה, הפיצוי הכספי במרחק טיסה העולה על 4,500 ק"מ עומד על סך של 3,050 ₪.

• כפי שהובהר לעיל, מטענות הנתבעת בכתב ההגנה עולה בבירור, כי היא אינה חולקת על כך שהתובעים 1 – 6 היו נוסעים שהונפק להם כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה.

• הנטל להוכחת התנאים שבבסיס סעיף 6(א) מוטל על התובעים, היינו עליהם להוכיח כי הנתבעת היא מפעיל טיסה וכי הונפקו להם כרטיסי טיסה ל"טיסה שבוטלה". בהתאם להוראות החוק, רק לאחר שאלו הוכחו, כתנאים מצטברים, זכאים יהיו התובעים לשירותי סיוע, להשבת תמורת הכרטיס או כרטיס חלופי ולפיצוי כספי הקבוע בתוספת הראשונה, זאת אלא אם מתקיימת אלו מההגנות הקבועות בסעיף 6(ה).

• ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי משלא הוגשו תצהירי עדות ראשית וראיות מטעם התובעים, די בכך בכדי לדחות את התביעה, שכן זו לא הוכחה. דינה של טענה זו, במקרה דנן, להידחות, שהרי כאמור הנתבעת מעולם לא הכחישה, ויתרה מכך אף אישרה מפורשות, טענות התובעים 1 – 6, להיותם נוסעיה בטיסות שבוטלו וכן אישרה היותן של הטיסות  המדוברות "טיסות שבוטלו". היות ואלו הן עובדות שאינן שנויות במחלוקת, הרי שהתייתר הצורך בהוכחתן, ויש לקבוע כי התנאים למתן הסעדים הקבועים בחוק מתקיימים.

• עתה, עובר נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת, לשכנע כי עומדת לה הגנה עפ"י החוק, שבעטיה אין היא נדרשת לפצות את התובעים.

• לטענת הנתבעת, עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 6(ה)(1) הקובעת כהאי לישנא:

"(ה) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:

• הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות".

• לעניין פרשנותה של הגנה זו, יפים דבריו של כבוד השופט מזרחי בתא"מ (רח') 69167-11-16 אורי רגב ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם בנבו), שם סקר את החריג של "נסיבות מיוחדות" בפסיקת הערכאות השונות בישראל וקבע, כי יש לפרש בצורה דווקנית ומצמצמת את המילים נסיבות מיוחדות, לאמור:

"בהחלט יש להעניק למילים "נסיבות מיוחדות" פרשנות מצמצמת ביותר, והן מתיישב ות עם המילים "שלא היו בשליטתו". כלומר, רק נסיבות שהן בבחינת "כוח עליון", כגון מזג אויר פתאומי ובלתי צפוי, אסונות טבע כלליים, מלחמות, שביתות רוחביות בלתי צפויות, תקלה מובנית כללית בסוג כזה של מטוסים וכיו"ב, יצדיקו את הפטור

בית–המשפט חייב להעניק לחוק פרשנות שמעודדת את הנתבעת לשפר ולתקן את דרכיה, למצוא דרכים שונות להתגבר על תקלות טכניות, להתייעל, תוך צמצום האפשרות לפגיעה בנוסעים, אף במחיר כלכלי מסוים שירבוץ לפתחה.

באופן עקרוני, אין תקלה טכנית שאינה ניתנת לפתרון או למענה סבירים . הכל שאלה של מחיר, כדאיות כלכלית, תכנון ופריסת מערך טכני שבכוחו להעניק מענה ראוי לתקלות בזמן סביר.

מטבע הדברים, הפעלת כלי טיס, כרוכה בבלאי ובתקלות ועל הנתבעת לצפות מצב דברים שכזה, לאמור להכין חלקי חילוף, להעסיק אנשי מקצוע מתאימים, להעמיד הכן כלי טיס חלופי, לרכוש ציוד וכיו"ב".

• הנטל להוכחת התקיימותו של החריג המנוי בסעיף 6(ה)(1) לחוק מוטל על כתפיה של הנתבעת. פטור מחבות לפיצוי יינתן, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח, כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות. היינו, המדובר במבחן אובייקטיבי במסגרתו נבחנת השאלה האם חברת תעופה סבירה יכולה הייתה לצפות את הנסיבות שהובילו לביטול הטיסה. במקרה זה שלפניי, לאחר שלמדתי הנטען בכתב ההגנה ושמעתי את הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה.

• ראו בעניין זה ת"ק 56533-12-17 ירדני ואח' נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ [פורסם בנבו]:

"בפסיקה נקבע לא אחת כי תקלות טכניות הן דבר נפוץ וצפוי בכלי תחבורה. לא כל תקלה טכנית היא "נסיבה מיוחדת" שבעטיה יכולה מפעילת טיסת לפטור עצמה מאחריות לעיכוב בטיסה לפי סע' 6(ה)(1) לחוק, אלא על מפעילת הטיסה להרים הנטל להוכיח כי מדובר בתקלה חריגה וייחודית אשר לא היתה בשליטתה וכי גם אם היתה עושה כל אשר ביכולתה לא היתה יכולה למנוע אותה. למעשה, על הנתבעת להוכיח בין היתר מהות התקלה שאירעה, אופן התחזוקה של המטוס, היות התחזוקה זו עומדת ברף המקצועי שנקבע ע"י יצרן המטוס, וכן הנמקה מדוע חרף התחזוקה שבוצעה בפועל אירעה אותה התקלה ".

• לטעמי, כאמור, לא עלה בידי הנתבעת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה. במה דברים אמורים?

• כפי שצוין לעיל, מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר תקווה, ממנו עולה כי הוא נמנה על עובדי הנתבעת בישראל וכי מתוקף תפקידו הוא הגורם האחראי בישראל על הטיפול בתביעות שעניינן בשירותים שמעניקה הנתבעת ללקוחותיה, כדוגמת התביעה שבנדון.

• במסגרת תצהירו, הצהיר מר תקווה, כי כל האמור בתצהיר הוא מידיעתו האישית. עפ"י האמור בתצהיר, ביחס לכל טיסה וטיסה של הנתבעת נערך דו"ח טיסה, במסגרתו מפורטים פרטים רלוונטיים עיקריים ביחס לטיסה,  בין היתר באשר ללוח הזמנים המתוכנן ולוח הזמנים בפועל, פירוט תמציתי של הגורמים בעטיים התרחש השינוי וכיוצ"ב.

• הוצהר, כי עפ"י המידע המצוי במערכות הנתבעת, טיסה UA085, מתנב"ג לניו ארק, ביום 22.04.17, התעכב באופן משמעותי מחמת תקלה בלתי צפויה וחריגה במערכות הדלק במטוס, שהתגלתה לאחר העלאת הנוסעים למטוס, והנעת המנועים לקראת המראה, מה שחייב החלפת כלי הטיס. לתצהיר צורף מסמך באנגלית, הנושא כותרת "flight information", ואשר כונה בתצהיר "דו"ח הטיסה".

• עוד הוצהר ע"י מר תקווה, כי עפ"י מערכות המידע אצל הנתבעת, טיסה UA955 לא המריאה כמתוכנן משיקולי בטיחות הנוסעים, עקב חוסר איזון במערכת הדלק של המטוס, שהתגלתה רק לאחר העמת הכבודה והנוסעים למטוס. עוד כפי הנטען, מהדו"ח עולה גורם נוסף שתרם לעיכוב, שהוא עוצר המראות בנתב"ג והעדר אפשרות לקבל אישור המראה מיוחד. לתצהיר צורף מסמך באנגלית, הנושא כותרת "flight information", ואשר כונה בתצהיר "דו"ח הטיסה".

• ביחס לטיסה UA090, מניו ארק לנתב"ג ביום 16.6.18, נטען בתצהיר כי עפ"י המידע המצוי במערכות הנתבעת, מועדה התעכב באופן משמעותי, מחמת תקלה בלתי שגרתית או צפויה, שהתגלתה במערכות המטוס, שחייבה החלפת כלי טיס משיקולי בטיחות הנוסעים. כן, נטען לעוצר פעילות תעופתית בנתב"ג כגורם מעכב נוסף. לתצהיר צורף מסמך באנגלית, הנושא כותרת "flight information", ואשר כונה בתצהיר "דו"ח הטיסה".

• בחקירתו הנגדית, נשאל מר תקווה מי ערך את הנספחים המצורפים לתצהיר, דו"חות הטיסה הנזכרים לעיל והשיב כי הדו"חות הללו נערכים בזמן אמת על ידי מחלקה רלוונטית אצל הנתבעת. בנקודה זו הופנה מר תקווה לאמור בתצהירו (ס' 3) ונשאל האם הלכה למעשה ובניגוד למוצהר, הוא מצהיר על עובדות שהוזנו על ידי גורם אחר, והשיב בחיוב. לשאלת ב"כ התובעת, בחקירה נגדית, השיב מר תקווה כי שוחח עם הגורם האחראי במחלקה הטכנית היושב בארה"ב, במועד בו התקבלה התביעה אצל הנתבעת ובנוסף כהכנה לדיון. כלומר, אין חולק שעד הנתבעת לא היה חלק מן האירועים בזמן אמת, ואינו יודע למסור דבר עליהם מידיעתו האישית.

• עוד נשאל עד הנתבעת, מדוע לא צרף לתצהירו יומן תיקונים של המטוס, ולכך השיב כי לא ראה צורך בכך. העד לא ידע להתייחס לאפשרות שהמטוס היה תקול עוד כשהמריא מארה"ב לכיוון נתב"ג, מאחר והמידע אינו קיים בדוח שצורף לתצהירו.

• העד מסר, כי אינו יודע לומר דבר על היסטוריית התיקונים במטוס המדובר בחודשים שקדמו לטיסה והוסיף כי הצהרתו לפיה התקלה שהתגלתה במטוס חריגה ובלתי צפויה מתבססת על שיחתו עם אנשי הצוות הטכני של החברה. בתגובה לאמור, טען העד כי הנתבעת היא חברת תעופה אמינה שמבצעת בדיקות למטוסים בהתאם לפרוטוקולים הנהוגים.

• העד נשאל, האם עדותו מתבססת על ידע מקצועי, ולכך השיב: "לא על בסיס ידע מקצועי, אלא על מידע שקיבלתי מצוות טכנאים. אותו צוות טכנאים דן בכל טיסה שבה נמצא איזה שהוא חריגה משעות הטיסה, ז"א כל טיסה שעולה על טיסה שבוטלה אותו צוות דן בכל טיסה כזו ביחד עם המחלקה המשפטית.  על סמך אותו מידע שיש אצל הצוות הטכני, שהם מן הסתם יותר בקיאים ממני, הם יודעים מהי תקלה טכנית צפויה או בלתי צפויה או תקלה שקשורה לטיפול השוטף של כלי הטיס, או משהו שהוא מעבר לטיפול השוטף של כלי הטיס. כל הדברים שאתה שואל נדבקים [צ"ל – "נבדקים" – א.ה.ה] שמה, אם אירעה תקלה ב-3 חודשים האחרונים ועל סמך כל הנתונים האלו בסוף קובעים אם טיסה נדחתה או התבטלה מסיבות מיוחדות או מסיבות צפויות או שניתן היה לחזות אותם."

• הנה כי כן, נמצאנו למדים כי תצהירו ועדותו של מר תקווה מושתתים, במלואם, על עדות מפי השמועה. העד לא ידע למסור מאומה על נסיבות האירוע מידיעה אישית. ערה אני לנספחים שצורפו לתצהיר. ביחס אליהם יש לומר, ראשית כי הוגשו בשפה האנגלית מבלי שיתורגמו לשפה העברית, וזאת בניגוד להוראות הדין. שנית, לא נטען לגביהם וממילא לא הוכח כי אלו מהווים "רשומה מוסדית" בהתאם לתנאים הקבועים בדיני הראיות, כלומר לא הוכח שהמסמכים מהווים ראיה לאמיתות תוכנם. 

• יתרה מכך, גם אם יקבלו נספחי התצהיר משקל ראייתי מלא, הרי שיש בהם רק בכדי לתאר את התקלות שהתרחשו, אך אין בהם בכדי להוכיח את יסודות ההגנה – כלומר, שהייתה זו תקלה בלתי צפויה, שלנתבעת לא הייתה כל שליטה עליה וכן כי הנתבעת עשתה כל שניתן כדי למנוע אותה. הוכחה ראייתית לביסוס תנאים אלו גם אינה עולה מעדותו של מר תקווה. כפי העולה מדברי העד, הלה לא היה חלק מן האירועים בזמן אמת, הינו חסר כל ידע טכני, אינו יודע לתאר מה היה מצבו הטכני של המטוס עובר לתקלה, האם תקלה כזו התעוררה במטוס קודם לכן, ואם כן מתי והאם טופלה.

• היה ניתן לצפות, שבמקרה כזה תציג הנתבעת דו"ח טיפולים מפורט של המטוס, ממנו עולה מתי בוצע הטיפול השוטף האחרון במטוס, באופן שהיה בו כדי לשכנע כי עשתה את כל שביכולתה על מנת למנוע תקלה מסוג זה. הנתבעת לא עשתה כן, לא הביאה כל ראיה ולא הסבירה מה נעשה על ידה כדי לאתר את התקלה מבעוד מועד. כן, לא הסבירה מהם טיפולי התחזוקה המיועדים לאתר תקלות "בלתי צפויות", מהן דרכי הטיפול למניעת תקלות כאלה, לא הציגה דו"ח תיקון תקלה, ולמעשה לא הציגה כל ראיה לעניין הטיפולים שנעשו במטוס הספציפי במועד הרלוונטי, טרם התקלה ולאחריה.

• כל שעשתה הנתבעת, היא להציג עדות יחידה של גורם שכלל לא היה מעורב באירועים נשוא כתב התביעה, להפנות לדו"חות הטיסה ולצטט משם את תיאור התקלות. הנתבעת ביקשה כי בית המשפט יסתפק בטענה שנשמעה מפי העד כי המדובר היה בתקלות חריגות, נדירות ובלתי צפויות. ואולם טענה זו נטענה באופן כוללני ועמום,  בעלמא ובהיעדר כל ראיה. העד, כאמור, לא יכול היה להעיד דבר מידיעה אישית ולכן אין לעדות כל משקל ראייתי [ראה לעניין זה –  ע"א (מחוזי ת"א) 26921-07-10‏ קרבר נ' נתיבי אוויר אוסטריים ‏Austrian Airlines (פורסם בנבו 13.2.2011)]. הנתבעת  בחרה, מטעמים השמורים עימה, שלא לזמן גורם טכני שהיה מעורב באירוע בזמן אמת ושיכול להעיד על התקלה, אופייה, תדירותה או נדירותה, אף שבנקל הייתה יכולה לעשות כן. עובדה זו נזקפת לחובתה.

• לאור הנימוקים המפורטים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח התקיימותן של נסיבות המקימות את ההגנה מכח סעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה, ומכאן שהתובעים 1 – 6 זכאים לתשלום הפיצוי הסטאטוטורי הקבוע בחוק.

האם זכאים התובעים לפיצוי לדוגמא:

• בעניין זה טענו התובעים, כי מקום בו הנתבעת לא שילמה להם הפיצוי, ביודעין ובמתכוון אף שהייתה מחויבת לעשות כן, ובמעשיה, אילצה אותם לפנות לערכאה השיפוטית, הרי שיש להטיל עליה לשלם להם פיצויים לדוגמא, בנוסף לפיצוי הסטטוטורי. מנגד, טענה הנתבעת כי התובעים אינם זכאים לתשלום פיצוי לדוגמא, מאחר ולא מתקיימים התנאים המוקדמים להשטתם.

• סעיף 11 (א)(1)(ב) לחוק מקנה לבית המשפט סמכות לפסוק פיצויים לדוגמה בסכום שלא יעלה על 10,000 ₪, אם מצא כי ביודעין לא נתן מפעיל הטיסה הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6.

• סעיף 11(ב) לחוק קובע כי בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, לא יתחשב בית המשפט בגובה הנזק שנגרם לנוסע עקב ביטול הטיסה או השינוי במועד המראתה או בתנאיה, אלא יתחשב בשיקולים אלה: (1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (2) עידוד הנוסע למימוש זכויותיו; (3) היות ההפרה הפרה חוזרת; (4) חומרת ההפרה ונסיבותיה; (5) שוויה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה.

• בנסיבות המקרה דנן הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לפסוק פיצוי לדוגמה, אם כי בשיעור נמוך באופן יחסי.

• אציין, כי מאחר והתובעים בחרו שלא להגיש ראיות מטעמם, הרי בחירה זו של התובעים רלוונטית גם בבחינת שאלת זכאותם לתשלום פיצוי לדוגמא (כך, למשל, לא הוכח שוויה הכספי של העסקה). משלא הובאו ראיות, נותרנו עם עצם העובדה שהפיצוי הסטטוטורי צריך היה להיות משולם ולא שולם ע"י הנתבעת, ועל כן נדרשו התובעים לפעול במסגרת הליך משפטי כדי לקבלו. זאת ועוד, הנתבעת מאשרת שהתובעים פנו אליה בדרישה לתשלום הפיצוי הקבוע בחוק, אולם חלף זאת הציעה להם הנתבעת פיצוי הולם לשיטתה (מבלי שצוין סכום הפיצוי המוצע)(ר', סעיף 17 לכתב ההגנה).

• מנגד, לא נטען כלפי הנתבעת כי פעלה בהתרשלות רבתי, כי התנערה מן התובעים, כן לא עלו טענות בדבר אי קבלת שירותי סיוע או פגיעה מיוחדת שנגרמה לתובעים.

• בנסיבות האמורות, מצאתי אפוא כי יש לפסוק פיצוי לדוגמא, אולם באיזון השיקולים יש לפסוק אותו ברף הנמוך. בקביעת הפיצוי שקלתי גם את החשיבות הנודעת לאכיפת החוק וכן הרתעת הנתבעת וחברות תעופה אחרות מפני הפרתו.

• סופו של דבר, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לפצות כל אחד מן התובעים 1 – 6 בפיצוי לדוגמא בסך של 1,500 ₪.

סוף  דבר:

• הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים 1 – 6, פיצוי סטטוטורי בסך של 3,050 ₪ וכן פיצוי לדוגמא על סך 1,500 ₪.

• באשר לשאלת ההוצאות; במהלך "חייו" של ההליך אירעו מחדלים דיוניים הדדיים (מצד הנתבעת באיחור הגשת תצהירי עדות ראשית, ומצד התובעים בהעדר התייצבותם לישיבת ההוכחות). התחשבתי באלה בעת קביעת שיעור ההוצאות בתיק זה, והתוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעת לתשלום לתובעים שכ"ט עורך דין, בסך של 3,959, וזאת בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ (כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000).